ההבדלים בין כשרות רגילה למהדרין
מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן
עולם הכשרות מתחלק כיום לשתי רמות: כשרות רגילה ומהדרין. החלוקה המילולית שבין הרמות מורה כביכול שהכשרות הרגילה היא עיקר הדין, ואילו רמת המהדרין מיועדת ליחידי סגולה המבקשים להוסיף ולהדר, אך למען האמת המצב אינו כן. הכשרות הרגילה מתבצעת ברמה הלכתית מינימלית שנועדה להציל את הציבור מאכילת טרפות ולהרחיב את מעגל העסקים הכשרים, ואילו הכשרות למהדרין היא דרך הישר בהלכה.
בשורות הבאות נבקש לסקור את ההבדלים העקרוניים שבין כשרות מהדרין לכשרות רגילה, אך כאן המקום לציין שמהיכרותנו את עולם הכשרות עולה כי לא כל גוף הקרוי 'בד"צ' אכן מעניק כשרות ברמת מהדרין, וישנם אף כאלו שכשרותם פחותה מרמת כשרות רגילה.[1] האמור להלן יציג את האידיאל הרצוי והמצוי אצל גופי הכשרות שמתנהלים כיאות ומעניקים השגחת מהדרין באמת.
הכרעה במחלוקות
מספר המחלוקות ההלכתיות שבהן צריכה להכריע מערכת הכשרות רב מספור. הדבר מתבטא בקביעת נהלים בבתי העסק, בהכרעה הלכתית בדינן של תקלות שאירעו ובשאלת חומרי הגלם שמאושרים לשימוש בבית העסק.
אופן ההכרעה במחלוקות – הכרעה הלכתית צריכה להתקבל בשיטת 'עשה לך רב': פסיקה הלכתית בקו עקבי וקבוע.[2] פסיקה באופן שבו נוהגים לפי כל הדעות המקלות בכל עניין איננה מכפיפה את האדם לעבודת השם, אלא מעמידה את רצונותיו ונוחות חייו במרכז, באופן שבו רק צריך 'להסתדר' עם ההלכה ולמצוא את הדעה המתירה.
בנקודה זו ישנו הבדל מרכזי בין כשרות רגילה לכשרות מהדרין: בכשרות מהדרין קיימת מערכת פסיקה או רב מקומי שמכריעים על פי גישה הלכתית הנראית בעיניהם ראויה ונכונה.[3] מנגד, בכשרות רגילה, נוהלי הכשרות אינם נקבעים על פי הכרעותיו של נותן הכשרות, אלא הם נסמכים על כל סברה שישנה בפוסקים להקל, במטרה לספק רמת כשרות מינימלית שתתאים גם לאלו שלא יהיו מוכנים להשקיע ולעמוד בנהלים מוקפדים יותר, ובכך להרחיב את מספר העסקים הכשרים ולזכות את הרבים.
כמה נושאים מרכזיים לדוגמה שבהם מצויים הבדלים בהכרעות ההלכתיות בין כשרות רגילה לבין מהדרין: חדש בחו"ל,[4] ערלה במינים שיש ספק לגביהם,[5] חלב ורכיבי חלב נוכרי,[6] ג'לטין ורכיבים נוספים מן החי,[7] שימוש בכבד שהוקפא ועברו עליו שלושה ימים,[8] טבילת כלים בבתי עסק,[9] שימוש של גוי ביין מפוסטר,[10] שימוש בהיתר מכירה,[11] שימוש בחומצה טרטרית מיין גויים[12] ושימוש במשקאות חריפים שיושנו בחביות יין של גויים.[13]
התאמה לכל העדות
נושאים רבים הקשורים בהלכות כשרות נתונים במחלוקת בין המנהגים השונים. בכשרות מהדרין יקפידו שהכשרות תתאים למנהגי כל עדות ישראל, כדי שכל הלקוחות יאכלו ללא חשש, אך בכשרות רגילה אין התחשבות במנהגי העדות, וההכרעה תהיה לקולא.[14] מדובר בהבדל משמעותי מאוד, מפני שרוב הצרכנים מניחים שאם ישנה חותמת הכשר על המוצר, מן הסתם הם רשאים לאכול ממנו, אך למעשה הם אינם מודעים לכך שיתכן שעל פי מנהג אבותיהם אסור להם לסעוד במקום זה.
כמה דוגמאות בולטות להבדלי מנהגים המצויים בעסקים הכשרים:
- בשר חלק – בכשרות רגילה מאפשרים שימוש בבשר שאיננו 'חלק', שלפי רוב הספרדים אסור באכילה. מנגד בכשרות מהדרין משתמשים בבשר חלק בלבד.
- בישולי גויים – בכשרות רגילה מקפידים שיהודי ידליק את האש, אך במהלך היום מאפשרים לגוי לבשל במטבח. הדבר מתאים לפסיקת הרמ"א, אך לשיטת השולחן ערוך ומנהג הספרדים בישול זה נחשב לבישולי גויים.[15] בכשרויות מהדרין ראויות יקפידו שהבישול כולו יתבצע על ידי יהודי, כדי שהמאכל יתאים גם לשיטת הספרדים.
- רשת לצליית כבד – לשיטת האשכנזים רשת שצולים עליה כבד נחשבת לטרפה, ואין לצלות עליה בשר מוכשר. בכשרויות מהדרין מקפידים לייחד לצליית הכבד רשת נפרדת, ואת שאר הבשר צולים על רשת אחרת, אך בכשרויות ברמה רגילה לא תמיד מקפידים על כך.
הכרעות דחוקות
בהלכה ישנם נושאים שהותרו ב'שעת הדחק' והם מיועדים למקרים שבהם אין ברירה אחרת. ברמת כשרות רגילה מתירים להתנהל על פי קולות אלו, לדוגמה: פת גויים,[16] חלב גויים.[17]
ממבטו של נותן הכשרות לעיתים הענקת כשרות ברמה כזו מוצדקת, שכן אם בהיעדרה רבים יאכלו ללא הכשר, הדבר מוגדר בהחלט כ'שעת הדחק'. אולם ממבטו של הלקוח, בעולם השפע שבו אנו מצויים, מעטים המקרים שבהם ישנו הכרח להשתמש בהיתרים שיועדו ל'שעת הדחק', שהרי אם הוא יכול לסעוד במקום אחר או לצרוך מוצר אחר. כך שלא נדיר המצב שבו נותן הכשרות עצמו ימליץ לסועדים שיתייעצו עמו להימנע מכשרות רגילה ולצרוך דווקא מכשרות מהדרין.
הכרעות מסופקות
ישנם נושאים שלא הוכרעו באופן חד משמעי, הן בפן הפסיקתי והן בפן העובדתי. נושאים כאלו נוטים לאשר בכשרות רגילה, ואילו בכשרות מהדרין מקפידים על כך מחמת הספק.
לדוגמה: בבדיקות בשר בקר ישנם ממצאים שספק אם הם אוסרים את הבשר, ובמקרים כאלו בדרך כלל הבשר יעבור מכשרות מהדרין לכשרות רגילה.
נוהלי הכשרות
מטרתו של כל גוף כשרות להעניק הכשר ללא תקלות, אולם מאחר שאנו עוסקים בבני אנוש, מטבע הדברים תקלות כאלה תתרחשנה במוקדם או במאוחר. תפקידם של נוהלי הכשרות לגדור גדרים כדי למעט את התקלות האפשריות. בנושא זה ישנו הבדל משמעותי בין כשרות רגילה למהדרין. בכשרות מהדרין נוהלי הכשרות יציבו את הגדרות הרחק בתוך שטח ההפקר, כדי שגם אם חלילה יופרו נהלים, התקלה תהיה במסגרת ההלכה. מנגד בכשרות רגילה ממעטים בגדרים ומתמקדים בנהלים בסיסיים בגבולות ההלכה.
לדוגמה: בכשרות ברמה רגילה ניתן לאשר שימוש בכרוב שלא גדל תחת פיקוח מחרקים. הסיבה לכך היא שעל כרוב זה מצויים בעיקר זחלי טריפס שאינם נדבקים לירק, וניקיון יסודי יכול להסירם מן הירק. בכשרות מהדרין אין סומכים על כך, מפני שפעמים רבות הניקיון איננו מצליח להסיר את כל החרקים, כאשר הם נסתרים בכפלי הכרוב, או כאשר הם מרובים מאוד.[18] זאת ועוד, במבחן המציאות כאשר המשגיח רוחץ את ירק העלים הוא איננו פנוי ונינוח, והשטיפה המתרחשת בתוך הלחץ הגדול שבמטבח לא תמיד מסירה את כל החרקים.
דוגמה נוספת: בכשרות רגילה יהודי מדליק את האשר והגוי מבשל עליה במהלך היום. במבחן המציאות לא פעם מרתחשות תקלות שבעקבותיהן האש או החשמל כבים והטבח מדליק אותם שנית, ובמקרה כזה המאכל יהיה אסור לכל הדעות.
לכתחילה או דיעבד
ברוך ה' אנו חיים בעידן של שפע כלכלי, ובידינו לבחור בנקל בין חומרי גלם שונים. בפרט בארץ ישראל שבה ריכוז צרכני הכשרות מייצב את כוח הקנייה הכשר כפלח שוק שיכול לקבוע את כללי הייצור בלא להתגמש עם הקיים. כיום בפני כל עסק או מערכת כשרות עומדת האפשרות לבחור בחומרי גלם בכשרות ראויה בלא להתפשר ברמת הכשרות.
ישנן מערכות כשרות שאינן מנצלות עידן זה ומתנהלות לפי היתרים שונים, ספקות, ביטולים, חזקות וכדומה.[19] מערכות אלו ממשיכות להתנהל על פי היתרים שניתנו על ידי פוסקי הדורות הקודמים, כשהיה המצב דחוק.[20]
הבדלים בין כשרויות מהדרין
לצד מערכות כשרות שמתנהלות כראוי, ובמסירות רבה פועלות למען ריבוי כשרות בישראל, לצערנו ישנן מערכות כשרות, אף כאלו המכנות את עצמן 'בד"צ' או 'מהדרין', שאין להן נוהלי כשרות סדורים או סטנדרטים שרק בהתקיימם ניתנת הכשרות.[21] חלק ממערכות הכשרות הללו כלל אינן מפעילות רשת השגחה בשטח, אלא מסתמכות על המשגיח הקיים בעסק מטעם הרבנות המקומית או גוף כשרות אחר, בלא תוספת של דרישות מיוחדות מצידן, ולעיתים אף בלא פיקוח ומעקב על הנעשה בשטח. (בדרך כלל, על מוצר שקיימות עליו מספר חותמות כשרות שונות, מפקח משגיח אחד שעליו כולן מסתמכות).
לדוגמה: ברוב המשחטות ישנן כמה רמות כשרות, את העופות שנפסלים על ידי גוף הכשרות ברמה הגבוהה, משווקים גופי כשרות אחרים, ואת העופות שגם הם פוסלים משווקים גופי כשרות ברמה נמוכה יותר. פעמים רבות הדבר מתבצע בלא נהלים סדורים ופיקוח של גופי הכשרות המקבלים אליהם את ה'פסולים' של גופי הכשרות המהודרים. תהליך דומה קיים גם בירקות עלים, כאשר ירק שגדל בחממות שנפסלו על ידי גוף כשרות אחד משווק כ'ירק מהדרין' מטעם גוף כשרות אחר.
נוכחות משגיח
הבדל מהותי בין כשרות רגילה ומהדרין מצוי במספר שעות הנוכחות של המשגיח במקום. בכשרויות ברמה רגילה מסתפקים בהימצאותו של משגיח לזמן מועט, ובכשרויות מהדרין נוטים יותר לחייב פיקוח צמוד בכל שעות הפעילות.[22]
פיקוח בשיטת 'נכנס ויוצא' עלול ללקות בחסר מכמה סיבות:
- כאשר אין מדובר במשגיח בעל תושייה שמקפיד להפתיע את בעל המקום ולהעניק לו את התחושה שהוא עלול לצפות בו בכל רגע. עם השנים מתקבעים דפוסי העבודה, המשגיח מגיע בשעות קבועות, ועובדי המטבח יודעים שבשאר הזמן הם יכולים לעשות ככל העולה על דעתם.
- במקרים חריגים (כגון כאשר חומרי הגלם שאינם כשרים זולים בצורה משמעותית), ישנם מצבים שבהם מעמידים המושגחים צופה שידווח על הגעתו של המשגיח, ובשאר הזמן מבצעים במטבח את זממם.
- ישנם עסקיםשכאשר המפקח עובר ביניהם הם מודיעים זה לזה כך שהם מתכוננים לבואו ומציגים בפניו את העסק כמהודר.
כאשר מדובר בפיקוח על מפעלים (במיוחד בחו"ל), ישנן מערכות כשרות ברמה רגילה שמסתפקות בנוכחות ייצוגית של המשגיח לעיתים נדירות (פעם או פעמיים בשנה), תוך ההנחה שהמפעל מייצר באופן קבוע ללא שינויים.[23] פעמים רבות הדבר אכן נכון, אך כאשר אין פיקוח צמוד לא ניתן לאתר תקלות חריגות המתרחשות לעיתים נדירות.
חומרי הגלם
מערכת הכשרות נבחנת לא רק ביכולות הפיקוח שלה ובהצבת הנהלים, אלא גם בבחינת חומרי הגלם המאושרים בה לשימוש.[24] ישנן מערכות כשרות אחדות שמאפשרות שימוש רק בחומרי גלם שיוצרו תחת פיקוחן, אך רוב מערכות הכשרות מאפשרות שימוש בחומרי גלם מכשרויות שונות.
לא לכל מערכת כשרות ישנה יכולת אמיתית לברר את איכותן של כלל מערכות הכשרות. לכן ייתכן מצב שבו הפיקוח של המערכת טוב, אך קשה להגדירה כמהדרין בשל הפיקוח שעל חומרי הגלם שמאושרים על ידה.[25]
בנושא זה ההבדל בין כשרות מהדרין לכשרות ברמה רגילה משמעותי, מפני שבכשרות ברמה רגילה מאושר כל מוצר שיש עליו חותמת כשרות, ללא אבחנה. בין חומרי הגלם הללו כלולים מוצרים שכשרותם מפוקפקת או ברמה נמוכה, כך שגם אם קיים פיקוח נאות על המקום, צריך לבדוק היטב את רמת חומרי הגלם המאושרים לשימוש.
אמינות
מעבר לכל האמור עד כה, הגדרת כשרות כמהדרין קשורה גם באמינותה ומקצועיותה.
אמינותה של מערכת כשרות נמדדת במצבי קושי, לדוגמה: כאשר ארעה תקלת כשרות, ישנן מערכות כשרות שכדי שלא לפגוע בשמן הטוב ינסו להסתירה, להכשירה בדיעבד, או לנסות לאסוף בשקט את המוצרים. לעומתן למערכות כשרות שטובת הציבור עומדת לנגד עיניהן יהיה חשוב יותר להתריע בפני הציבור על התקלה כדי להסיר מכשול.
באופן דומה מתבטא הדבר בהפרת נוהלי כשרות בבתי עסק. חלק ממערכות הכשרות מנסות להתגמש ולהתפשר עם בית העסק, להתעלם מתקלות קודמות, או למשוך זמן – כדי להימנע מהצורך בהסרת הכשרות, דבר הכרוך בהפסד התשלום. לעומתן אחרות יזדרזו לאכוף את הנהלים ובמידת הצורך להסיר את הכשרות מהמקום ולהודיע לציבור על כך.
אמינות זו מתבטאת בצומתי הכרעה נוספים, לדוגמה כאשר עמידה באמות המידה הגבוהות של הכשרות כרוכה בהפסד ליצרן, והתעקשות עליהן עלולה לגרום לו לעבור לכשרות מתחרה.
למעשה כל מערכת פיקוח אנושית אינה חפה מטעויות, אך אפשר לראות בעקביות כיצד גופי כשרות מסוימים מצליחים לשמור על אמינות גבוהה ולמעט בטעויות, בעוד אצל אחרים התקלות מצויות יותר.[26]
מובן שאמינות זו קשורה בצוות הפיקוח בשטח, האם מדובר ביראי שמים היודעים לקבל ביקורת ולתקן את הדרוש, או להיפך, אנשים שכבודם העצמי חשוב להם יותר, ויקפידו שלא תתפרסם תקלה שיצאה תחת ידם.
כשרויות – בחירה מושכלת
תחום הכשרות מגלגל ממון רב, ובשל כך הוא מעמיד את נותני הכשרות בפני ניסיונות רבים ולא פשוטים.[27] עם ישראל התברך במשגיחי כשרות רבים שעובדים במסירות רבה יום וליל, בשעות מורכבות ולחוצות, כדי שעם ישראל יזכה לאכול כשר. לצד זאת, אין להתעלם מכך שלא כל מערכות כשרות מצליחות לעמוד בנסיון זה, וישנן כמה שאינן מתנהלות בצורה הולמת.[28]
גם בקרב הרבנויות המקומיות, שם רווחי מערכת הכשרות אינם תלויים בכמות העסקים שתחת פיקוחה, המצב לא תמיד מושלם. ולצד רבנויות שמסורות לנתינת כשרות טובה לעם ישראל, ישנם מקומות שבהם אין רב מקומי כבר זמן רב, או שרב המקום מבוגר ואינו בשיא תפקודו. במקרים כאלה לעיתים מנהלים את המערכת עובדים שאינם בהכרח מקצועיים והכשרות אינה בראש מעייניהם. עוד יש לומר ביושר שהתכונות הדרושות לניהול מערכת כשרות אינן מצויות בקרב כל תלמידי החכמים; כדי לנהל מערכת כזו צריך להיות מעורה בעולם המעשה, לדעת לעמוד בפני לחצים, ולא להיות אדם תמים שנותן אמון באנשים הלא נכונים.
נוכח מידע זה מתקבלות תגובות שונות: יש שסומכים על כל כשרות בטענה שהאחריות לכשלים מוטלת על נותן הכשרות, והם עשו את המוטל עליהם בכך שצרכו מאכל כשר. מהצד האחר ישנם כאלו שבוחרים כשרויות באופן שאיננו מושכל, על פי עדות ומגזרים (כשרויות אשכנזיות, ספרדיות, חרדיות וכדו') או על פי מיתוג (רק בד"צים וכדו').
שתי הדרכים שהוזכרו לוקות בחסר: הראשונה מתעלמת מן המציאות,[29] והשנייה קובעת מציאות ללא בסיס עובדתי. יש בד"צים אשכנזיים רבים שרמת כשרותם מתאימה לספרדים, ומנגד בד"צים ספרדיים שכשרותם איננה מתאימה להם. יש כשרויות 'חרדיות' בעלות רמת פיקוח נמוכה, וישנן רבנויות 'ציוניות' ברמה גבוהה.
דרך הישר לנהוג בה במציאות ימינו – לעמוד בקשר עם מומחי כשרות אובייקטיביים שמכירים את השוק היטב[30] ויודעים לכוון אל הכשרויות ששמן הולך לפניהן ומערכת הכשרות שלהן איכותית ורצינית. חשוב מאוד להישאר מעודכנים מפעם לפעם ולא לסמוך על מידע ישן שנאמר לפני שנים; במהלך השנים פעמים רבות הרכב מערכת הכשרות משתנה ועימו גם טיב הכשרות עלול להשתנות.
אנו תפילה שמציאות זו תתוקן, ונזכה שכל מערכות הכשרות תפעלנה היטב ונוכל לסמוך עליהן ללא חשש.
[1] התואר 'בד"צ' אינו מעיד בהכרח על כשרות מהודרת. ישנם בד"צים שמאפשרים בישולי גויים לפי רמ"א, חדש בחו"ל, חלב גוי ועוד. ישנם גם כאלו שאפשר כמעט להגדירם כפיקטיביים, בד"צים אלו נתפסו לא פעם כשהם מעניקים כשרות מבלי שהיו נוכחים במקום, הם נמנעים מלפרסם לציבור תקלות שאירעו להם, ועוד.
[2] ראש השנה יד ע"ב: "מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל – רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל – עליו הכתוב אומר 'והכסיל בחשך הולך'. אלא: אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון".
[3] מן הסתם בחלק מן המחלוקות ההכרעה תהיה לחומרא ובחלקן להקל. אומנם כשרות טובה, הפונה לכלל הציבור, גם לאלה שאינם תלמידים של נותן הכשרות, מביאה בחשבון גם זאת ומקפידה שההכרעות ההלכתיות לא תפחתנה מהסטנדרט הכללי הנהוג בין רוב פוסקי ההלכה.
[14] לעיתים אף נוצר אבסורד כשישנו מאכל שהקלו בו כמה קולות, ולמעשה לאף עדה אסור לנהוג כך. לדוגמה: בשר שאינו חלק (שמרבית הספרדים נמנעים ממנו), או שגוי מניח אותו על הרשת (ולספרדים נחשב כבישולי גויים), ושצולים אותו על גבי רשת שמשמשת גם לצליית כבד (ולשיטת האשכנזים היא נחשבת לרשת טרפה).
[15] שם הובא שלשיטת הגר"ע יוסף ישנם מקרים שבהם בדיעבד אפשר להקל גם לספרדים כאשר יהודי הדליק את האש. יש לציין שהגר"ע יוסף עצמו לא החשיב את ההתנהלות הזו לרצויה, וכמה פעמים מחה ביד מערכות הכשרות שאינן מקפידות על כך. נוסף על כך כל ההיתר אינו אלא כאשר בעל המסעדה הוא יהודי, אך כאשר בעל המסעדה גוי – גם לשיטתו המאכלים יהיו אסורים לספרדים.
[18] לעיתים מוצאים בראש כרוב למעלה מ-300 חרקים, ולא מן הנמנע שיישארו בו כמה חרקים גם לאחר השטיפה.
בבדיקות שערכנו במעבדת כושרות נמצא שגם בקיום נוהלי השטיפה שנקבעו בכשרות רגילה, פעמים רבות נותרו חרקים על גבי עלי הכרוב.
[19] יש הטוענים שמותר לסמוך לכתחילה על סברות אלו, ולאחר שההלכה התירה את המוצר על ידי ביטול או ספקות אין להרהר אחריו. גישה זו נסתרת מקביעתם של חכמים שבמקום שאפשר לברר את הספק יש חובה לבררו, ובמקום שניתן להמתין עד שיתברר או עד שיותר הדבר אין להתירו. הדבר ניכר בפרט בלשונם של הפוסקים: "עד שאתה אוכלו באיסור תאכלנו בהיתר".
ובשו"ת מנחת יצחק ח"ט קסח כתב שאף הסוברים שמותר לאכול לכתחילה דבר שהתבטל, לא אמרו כן אלא בדרך עראי ומקרה, אך ודאי שלא ראוי לסמוך בקביעות על דרך של ביטולים וספקות לכתחילה.
[20] במקרים מסוימים ממשיכים להסתמך על היתרים שנאמרו בעבר, למרות שהמציאות השתנתה ובמצב הנוכחי יסודות ההיתר אינם תקפים. לדוגמא: רבים מסתמכים על ההיתרים שנאמרו בענין ג'לטין או חומצה טרטרית, על אף שחלו שינויים משמעותיים באופן הייצור המקובל שלהם בימינו.
[21] הרבנות הראשית לישראל קבעה מערכת של נוהלי כשרות שמציבים רף ברור לכשרות רגילה ולרמת מהדרין. לצערנו ברבות מהכשרויות המקומיות נהלים אלו אינם מיושמים הלכה למעשה.
[22] למעשה הדבר תלוי באופי העסק ונתון לשיקולו של נותן הכשרות.
[23] ישנם גופי כשרות לא מעטים שבבואם להעניק כשרות מטעמם למפעל מזון מסוים, מסתפקים בבדיקה כללית ושטחית בלבד של רשימת חומרי גלם שבהם הוא משתמש. זאת ע"י טלפונים, פקסים, תכתובות דוא"ל וביקורים חד פעמיים במפעלי המקור.
[24] מערכות כשרות איכותיות מעסיקות עובד שתפקידו להתמחות בחומרי הגלם בעולם (במידת הצורך ישנם כמה עובדים כאלה בתחומים שונים). עובד זה צריך להיות בקי בעולם הכימיה ובשיטות הייצור, ועליו לעקוב אחר הנעשה בעולם בכל עת.
[25] לדוגמה: ישנן רבנויות שבעסקים תחת פיקוחן הן מאשרות כל מוצר שיש עליו כשרות מהדרין או בד"צ כלשהו, ללא אבחנה. כך שאומנם הפיקוח במקום טוב, אך ישנו שימוש בחומרי גלם שעליהם הפיקוח לא היה אדוק או שבייצורם התנהלו בצורה שאינה נאותה.
[26] לדוגמה: כאשר אנו בודקים נגיעות חרקים בריבות או מוצרים אחרים, אנו יכולים לשער מראש בסבירות גבוהה אילו מוצרים יימצאו נגועים, ומוצרים של אילו כשרויות יהיו נקיים.
[27] חלק מגופי הכשרות הם חלק מרשת תורנית גדולה יותר, והם בנויים על מודל עסקי, ולמעשה תפקידו של אגף הכשרות לממן את שאר מפעלי הרשת, ה'כוללים' וכו'.
[28] בראשם של רוב גופי הכשרות עומדים אנשים טובים ואף יראי שמיים. לעיתים הם מודעים לכשלים של גוף הכשרות אך סבורים שתועלתו מרובה מנזקו, ולעיתים הם כלל אינם מודעים להם, והם סומכים על אנשי המעשה שמונו כדי לתפעל את המערכת, ניזונים משבחים שהם מקבלים ממקורבים, וסבורים שהקימו גוף לתפארת.
[29] הכלל "עד אחד נאמן באיסורים" איננו חל במקום שבו ישנו ערעור על נאמנותו, וכאשר היה חשש מצוי לרמאויות, חכמים הפקיעו את הנאמנות הבסיסית ללא בירור: א. בגמרא בנדה (לג ע"ב) מובא שבנות צדוקים אינן נאמנות לגבי כתמים. ב. במשנה בכורות (לה ע"א) מובא שכהנים אינם נאמנים על ראיית בכור. ג. במסכת חולין (צג ע"ב) מובא שהטבחים אינם נאמנים על ניקור החלב. ד. כל מסכת דמאי מבוססת על כך ש"ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין..." (סוטה מח ע"א). ה. בגמרא במסכת ע"ז (לט ע"ב) מובא שהחנוונים בסוריא היו חשודים על מכירת דברים שאינם כשרים, ולכן אסרו להאמין להם. ו. בשו"ת הריב"ש (ד) הביא שאנוסי ספרד אינם נאמנים על האיסורים.
[30] חשוב להדגיש: לא כל ראש 'כולל' או ראש ישיבה מכירים את עולם הכשרות, וגם לא כל משגיח מקומי. לשם כך דרושים כאלו שמכירים את התנהלות הכשרות ברמה הארצית.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
