השיעור עוסק במשמעות העמוקה של העניות והצדקה, על פי פסוקי פאה ולקט מספר ויקרא והפסוק 'לועג לרש חרף עושהו' מספר משלי. בהתבסס על תורת הרב קוק, השיעור חושף כיצד העניות, למרות היותה חסרון לכאורה, היא חלק בלתי נפרד מההשגחה העליונה ותכליתה לשכלול המוסרי של האדם והטבת הכלל, וכיצד נתינת צדקה צריכה לבוא מתוך הכרה בכבודו ובחלקו של העני בתיקון העולם.