הרבה יהודים טובים שואלים מתוך תמיהה גדולה: מדוע מפחידים ומבהילים כל כך את הציבור בנושא החרקים במזון? מה נשתנה זמננו מזמנים קודמים, הרי אבותינו ואימותינו לא התייחסו לכך בפחד, בחרדה ובחששות כה כבדים כמו ששומעים עתה על כל צד ושעל. לכן, למה לנו החומרות הללו, ועל מה באה כל ההתעוררות הגדולה שישנה היום בעניין של החרקים במזון?
האמת היא, שהנושא כלל וכלל אינו חדש, והוא חלק מטבע העולם לאחר הנפילה הגדולה בחטא אדם הראשון:
"ּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ-אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"(בראשית ג:י"ז). ושם כותב רש"י:"תעלה לך דברים ארורים, כגון זבובים ופרעושים ונמלים". בספר ויקרא ובספר דברים, מובאים שמונה פסוקים שונים ביחס לאיסור הזה. כלומר, התורה עצמה, לכאורה, יוצאת מגידרה כדי להדגיש שיש בעיה חמורה מאוד באכילת שרצים ויש צורך בזהירות מופלגת כדי להינצל מהאיסור הזה.
נושא זה מופיע במשניות, בגמרות ובמדרשים, ובשולחן ערוך מוקדש סימן שלם העוסק בחרקים במזון (חלק יורה דעה סימן פ"ד). גם האחרונים, ספרדים ואשכנזים כאחד, התייחסו לבעיית השרצים במזון. למשל, האור החיים הקדוש שחי לפני כ-250 שנה, כותב על פסוק בויקרא י"א מ"ג: "אַל-תְּשַׁקְּצוּ, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל-הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ; וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם" - "וצריך האדם ליזהר בתוספת זהירות וזריזות בכל דבר אשר יכנס בגדר ספק שיקוץ זה, ומה גם  בזמנינו אלו שנזהם האוויר והארצות כולן יחד ואין לך גידולי קרקע שאין בהם מהשיקוץ, שומר נפשו ישמור את הדבר". ובספר חכמת אדם (שחי לפני כ-200  שנה) כתב (בסימן ל"ח סעיף טו): "הירקות בכל המדינות - מוחזקות בתולעים".